קבלת ערר התביעה הצבאית- מעצר עד תום ההליכים לנאשמים בתקיפת שוטרי מג"ב

נגד שני המשיבים הוגשו כתבי אישום דומים, אשר מייחסים להם עבירה של תקיפה ועבירה נוספת של הפרעה לחייל במילוי תפקידו, והכול בשל אירוע שבו לפי הנטען לא נענו המשיבים להוראות שוטרי מג"ב לסגור את חנויותיהם במהלך אירוע ביטחוני, וכשבאו השוטרים לאכוף את הוראתם, התפתח עימות פיזי בין המשיבים ובין השוטרים, שבמהלכו נפגעו שני שוטרים ונפצעו בידיהם. בימ"ש קמא קבע כי יש ראיות לכאורה, אולם לאחר התלבטות, החליט לשחררם בתנאים מגבילים. השופט הנכבד קמא נימק החלטתו בין היתר בכך שחרף החלטות קודמות של בימ"ש זה, הוא סבור כי תקיפה חד פעמית של שוטרים "אינה מלמדת בהכרח על מסוכנות נמשכת מצד נאשמים", וכי נוכח העומס הקיים על בימ"ש קמא, "צפוי משפט ההוכחות של המשיבים להימשך חודשים ארוכים, ככל הנראה אף למעלה מהעונש שראוי להיגזר עליהם אם יורשעו".

על כך עוררת התביעה. לטענת התובע לא היה מקום לחרוג בפרשה זו מההלכות שנקבעו בבימ"ש זה, ואף לא היה מקום לשקול כבר בשלב זה, את התמשכות ההליכים. לעומת זאת, הסנגור טוען כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא. במהלך הדיון בפני ציין הסנגור כי לטעמו עבירה של תקיפת אזרח חמורה יותר מהעבירה של תקיפת שוטר, מפני שחזקה על שוטרים שהם יודעים להגן על עצמם. לכן, אם משחררים ממעצר מי שמואשם בביצוע מעשים דומים כלפי אזרח, קל וחומר שיש לשחרר מי שמואשם בתקיפת שוטר בנסיבות דומות.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר הראיות. כאמור, קבע השופט קמא כי יש ראיות לכאורה ולא מצאתי מקום להתערב בקביעה זו. אשר לעילה, השופט קמא ציין בהחלטתו את החלטת בימ"ש זה בע"מ 2460/05, אשר בו נקבע כי יש עילת מעצר בנסיבות דומות לאלה שלפנינו, ולא למותר לצטט דברים שנאמרו באותה החלטה:

"מי שנכון להתעמת עם חיילי צה"ל הפועלים לאכיפת הסדר והביטחון ללא כל סיבה מוצדקת הנראית לעין, מהווה פוטנציאל לסיכון לשלום הציבור. כאשר לסירוב להישמע לדרישות החיילים מתלווה אלימות פיזית בלתי מבוטלת בדמות מכות אגרוף ומשיכה, לא ניתן יהא לשלול את פוטנציאל הסיכון בדרך של הפקדה כספית".

הלכה זו חזרה ונשנתה גם בהלכות אחרות של בימ"ש זה, ראו למשל ע"מ 3922/07 ובמראי המקום המפורטים שם. הלכותיו של בימ"ש זה מחייבות את בתי המשפט בערכאה ראשונה. אמנם, ניתן לאבחן בין מקרה למקרה, אולם, בהחלטת השופט קמא לא מצאתי הבחנה בין המקרים, והשקפה שונה של שופט בערכאה ראשונה כשלעצמה, אין די בה כדי להצדיק סטייה מהלכותיו של ביהמ"ש לערעורים. הטענה של הסנגור כאילו תקיפת שוטר קלה יותר מתקיפה אזרח, אין בה ממש. שוטר מסמל את שלטון החוק בעת שהוא ממלא את תפקידו, ופגיעה בו כמוה כהרמת יד על שלטון החוק. לא בכדי נקבע בחוק העונשין עונש חמור יותר ואף עונש מינימום בעבירות של תקיפת שוטרים לעומת תקיפה של אזרח מן השורה, ולא בכדי עבירות אלה נכללות בפרק ט' של חוק העונשין העוסק בפגיעות בסדרי השלטון והמשפט.

עיינתי בראיות ושקלתי את הנסיבות הקונקרטיות שלפנינו, ולא מצאתי טעם מדוע יש לסטות בנסיבות אלו מההלכה האמורה. מעדויותיהם של עדי התביעה 2 ו-3 עולה תמונה קשה של אלימות שנקטו שני המשיבים יחדיו כלפי השוטרים שבאו לאכוף את ההוראה לסגור את החנויות באותו אירוע, ומדובר בנסיבות שיש בהן כדי לבסס עילה מובהקת של מסוכנות. לא למותר לציין לעניין זה, כי עברו של המשיב מס' 1 כולל הרשעה בעבירות חמורות לפני שנים אחדות, ואילו המשיב מס' 2 היה דומיננטי יותר באירוע. הטענה כאילו ניתן להעריך כבר עכשיו את ההתמשכות היתרה של ההליכים בתיק, אין לה מקום בשלב מוקדם זה של דיון המעצר, כאשר טרם בוצעה הקראה בתיק, ואין בכך כדי להצדיק בשלב זה הימנעות ממעצר, מקום שקיימת עילה של מסוכנות.

נוכח האמור לעיל, מששוכנעתי בקיומן של ראיות לכאורה, ומשבאתי לכלל מסקנה כי יש בנסיבות שלפנינו כדי לבסס עילה של מסוכנות, התוצאה היא שאני מקבל את ערר התביעה, ומורה על מעצרם של שני המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם בתיק זה. משמדובר בנאשמים עצורים, ראוי לעשות כל שניתן כדי להקדים את מועד ההקראה, ולפעול לסיום משפטם של המשיבים בהקדם האפשרי. לפיכך, יועבר עותק מהחלטה זו לנשיא בימ"ש קמא להמשך טיפולו.

ניתנה היום, 18 בדצמבר 2007, ט' בטבת התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא

רמ"שית: שי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: